פסק-דין בתיק ס"ע 33687-12-09

1.         התובע עבד בבית האבות "דור כרמל" שבבעלות חברת "נוה דור דיור מוגן בע"מ" (להלן:

" דור" או "הנתבעת 1") החל מיום 01.04.06 . התובע הועסק על ידי חברת "עמל מעבר ומעל בע"מ" (להלן: "עמל" או "הנתבעת 2") שהיא חברה הנותנת שירותים בענף הסיעוד.

2.         ביום 30.12.08 הודיעה עמל לתובע על פיטוריו מעבודתו בדור כרמל עקב התנהגות בלתי הולמת כלפי האחות הראשית, ומאחר ולא נמצאה לו עבודה חלופית באותו היקף, על פיטוריו מעמל החל מיום 29.12.08.

3.         לטענת התובע, פיטוריו היו בחוסר תום לב, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח 1988 וכפועל יוצא מהפליה.

            התובע טען אף כנגד הליך פיטוריו שנעשה שלא כדין וללא שימוע.

4.         התובע מבקש לחייב את דור ואת עמל, כמעסיקות במשותף, לשלם לו פיצוי בסך 100,000 ש"ח עפ"י סעיף 15 (א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ופיצוי נוסף בסך 38,109 ש"ח בגין פיטורין שלא כדין, בחוסר תום לב, ובגין עגמת נפש. (לפי 2 משכורות חודשיות וכל אחת משנות עבודתו).

5.         לטענת נוה דור,  לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בינה לבין התובע, ומעסיקתו של התובע הייתה עמל.

6.         לטענת עמל, עמל היא מעסיקתו של התובע ולא נווה דור אשר מיקרה החוצה את שירותי הסיעוד בבתים הסיעודיים שבבעלותה, לטובת עמל.

7.         השאלות העומדות להכרעה הן:

א.          זהות מעסיקתו של התובע - נוה דור, עמל או שתיהן כמעסיקות במשותף.

ב.         האם פיטורי התובע נגועים באפליה על רקע לאומני/פוליטי.

ג.          האם נפל פגם בהליך הפיטורים - באי עריכת שימוע כדין.

זהות המעביד של התובע:

8.         לטענת התובע, נוה דור ועמל הן מעסיקותיו במשותף. התובע הודה עם זאת  שהתנהל אך ורק מול עמל,  היא הייתה אחראית על סידור העבודה שלו, על משכורתו וכי בכל בעיה שהייתה לו פנה לרכזת כוח האדם של עמל, הגב' אדרי. (עמ' 8 ש' 9-13 לפרוטוקול).

אין חולק, כי המשתמשת בעבודתו של התובע היא נוה דור.

המסגרת המשפטית:

9.         בהסדרי העסקה בהם מעורב צד שלישי, באופן תדיר מתעוררת שאלת זיהוי המעביד "המשפטי". סימני ההיכר המלמדים על מעסיק זה לא תמיד יהיו מובהקים, חד משמעיים ונחרצים, על כן בהצטבר כל המאפיינים ניתן יהיה לקבוע מיהו המעסיק שעמו נתקיימו יחסי עובד-מעביד והוא הנושא בחובות המוטלות עליו כלפי העובד. פסה"ד המנחה בסוגיה זו הינו פסק דין בהלכת כפר רות, בו נקבע:

"בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו ולטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון להוכיח את טענתו. הוא יוכיחה אם ישכיל להראות כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה: בין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה. עוד על הטוען להראות כי ההתקשרות המשפטית בין המשתמש בעבודה לבין הצד השלישי לא נועדה לעקוף או להתחמק מחובות המעביד, על פי חוק, על פי הסכם קיבוצי או צו הרחבה וכי אינה מנוגדת לתקנות הציבור או נגועה בחוסר תום לב או בפגם אחר הפוסל אותה ומאיין את תוקפה. (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973)."

10.        תוקפה של החזקה שנקבע בהלכת כפר רות בדבר היות המשתמש המעסיק נחלש במצב המשפטי הנוכחי. בפרשת חסידים נקבע כי "...גם אם אין עוד תוקף לחזקה - אין משמעות הדבר כי קיימת חזקה הפוכה (למעט במצבים של העסקה אותנטית באמצעות קבלן כוח אדם לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשים, כפי שהובהר בעניין גולן)... בנוסף, גם אם אין עוד תוקף לחזקה, עדיין נותרה על כנה דרך הבדיקה - המהותית והזהירה - שהותוותה על ידי בית הדין בעניין כפר רות".